בסדר בסדר... שמענו אותכם! "ניסיון הפיכה דמוקרטית" ומנגד "נאום החמוצים" בקיצור החלה עונת הקירקסנות של הכנסת.
ובאמת שאפשר לכתוב בעד ונגד הטענות של זה מול זה אבל לא יודעת, לא ממש מתחשק לי להתקשקש על זה.
אבל מה שנכון ,נכון. נשאר להודות ששדה התעופה עמוס ודחוס.
ודיי מתחשק לעשות יו טרן ולחזור הביתה עוד לפני הנסיעה.
הרי פעם היית נוסע לחו"ל מרגיש שכולך "קלאסה", "היי הייתי בחו"ל" , "היי חזרתי לאחרונה מחו"ל רוצה טובלרון ..? "
והיום זה לא בדיוק ביג דיל, כי אין מנוס
מלפגוש סאביחניקים או "עובדי אלילים סרבני גיוס" או נחמות ורחמים, ציפורה ,צפרירה ויחיאל והחתן נתנאל מיישוב משהו מהשומרון,
חברות המשק נעמי ומרים מהאיחוד או המאוחד,
יש גם את הטודו בומים, ברור שבכל חג תפגשו עם ההורים של מיקות וגיאוש,
סבטלנות ואיגורים (איפה הם לא היו) בטוח שלא תפספסו גם את " אח שלי מה המצב מתי הגיוס? מתי ת'משתחרר" ו...
וואלה בני דודינו מהמגזר ,פותחים את הריץ' את הרץ' מגלים עולמות אחרים,ותאכלס למה לא? שיהיה להם לבריאות.
אהה שכחתי וילדים שרק בקעו מהביצה (אבל אימוש מה זה חייבת איוורור בחו"ל אחרי לידה אז לא אכפת לה להיסחב עם חיתולים ומגבונים)
וילדים אחרים אלה שאתה יודע שלא יפסיקו לדחוף לך את המושב בטיסה ויהרגו לך ת'גב ,ואיזה מזל 1. שאין לי ילדים ו2. שהטיסה לא כזו ארוכה כולה עד וורונה.
אגב, ישראלים לא נראים כל כך "חמוצים" כשהם בדרכם לחצות גבולות, חוץ ממני !!
לי אישית אין סבלנות!! במיוחד לתופעת צמצום הרווחים.
ראבק ,אנשים לא יודעים לשמור מרחק לא בכביש ולא בתור בנתב"ג כאילו שעוד תזוזה קדימה
לכיווני, יזרז את התור ויקפיץ אותו קדימה?!
לא יודעת מה קרה לי הפעם בנסיעה האחרונה אבל...
אוקיי קצת הקדמה , שבוע לפני הנסיעה היה לי חלום נוראי שאובד לי הדרכון ואני אבודה חסרת אונים,הקיצר חלום בלהות שמתעוררים ממנו מזיעים.
בהמשך התלבטתי הרבה אם להניח את האייפד בתיק עלי או במזוודה ,
החלטתי לבסוף להניח במזוודה שרשמתי עליה באותיות גדולות !DON'T FUCK WITH ME
אחרי התלבטות גם את זה הורדתי, וחבל שכך. אבל השתריינתי בכל מה שיכולתי מול תרחישי זוועה למעט מלחמה ביולוגית, ניראה לי.
לבסוף בחשש גדול מצידי בעיקר ,עשינו דרכינו אני וחברי אל הלא נודע,
במיוחד שבחרנו מסלול מיוחד ונירשמנו לראשונה בחיים לקבוצה מאורגנת שאת חבריה לא הכרנו.
כשנחתנו כבר הייתי רגועה מכל החששות לא ידעתי מה עוד רגע מצפה לי .
עכשיו , תחשבו מה הדבר הכי מבאס שיכול לקרות לתייר מייד כשהוא נוחת?
מנחשים? נכון.
המזוודה שלי לא הגיעה!! למה לעזאזל ?!? למהההה
אישוני החלו להאדים ולשוטט בחוסר אונים אל עבר דלתות המסוע ,שהחלו לרדת. ומזוודתי אין.
גם חברי אספו את מזוודותיהם, ממתינים בקוצר רוח שיאללה גם אני כבר אצטרף לחגיגה.
אבל לא.
אט אט אנשים התפזרו ושדה התעופה הקטן של וורונה נשאר דומם עד לרגע שבו הבכי שלי שבר את השתיקה הכל כך מבאסת.
במחלקת האבדות ישבה לה איזה איטלקיה שלא הרימה את עיניה מהדפים , "את הוויט ה מינט סיניורה " שלה, לא אשכח בחיים.
באסה ענקית ולא מעט היסטריה .
אחרי כמה פרוצדורות עלינו סוף סוף למעלה לא ידענו אם המדריכה והקבוצה עדין מחכים לנו, כי העיקוב היה דיי רציני.
וכאן נקודת המפנה בסיפור כי המדריכה שלנו, כולה הוד-יה (באמא שלי זה השם) קבלה את פני המבואסים, כשמקיפה אותה הילה לבנה ומרגיעה,
ב"הכל יהיה בסדר וזה קורה הרבה נטפל בזה בינתיים נקח אותך לקנות תחתונים מויקטוריה סיקרט.." טוב שויין. ויקטוריה?
למה לא בעצם.
ניצלתי את ההזדמנות ,תפסתי את המקרופון של האוטובוס הצגתי את עצמי בפני הקבוצה והתנצלתי על העיקוב עקב כך וכך...
ומאותו רגע נשבר במיידי הקרח באוטובוס ומייד עפו לעברי הצעות לטריננגים וחזיות ...
הטיול החל מאותו רגע מבחנתי. משהו ניפלא באמת קרה שם, ממש מאותה נקודה . גילתי אנשים כל כך שונים ממני אבל כל כך נפלאים .
מאוד מהר אע"פ שכבר הייתי בתקשורת עם גורמים מהארץ לנסות לטפל בבעיה, התחלתי לשכוח מאותה הפרעה "חמוצה" שסודרה לי מלמעלה
וראיתי כיצד העלילה שהחלה בתסכול ,קיבלה תפנית כל כך חיובית בעיקר בשל החיבור, השמח והמגניב שנוצר בין אנשים שבאו כולם מעולמות כל כך שונים
אך לגמרי הפכו את החוויה האישית שלי לשמחה,להודיה לבורא - והכי קלאסה!
נ.ב ולכל הסקרנים : אז כן המזוודה הגיעה כעבור שלושה ימים רק ללא האייפד שלי ועל זה יאמר ממש לא בציניות : אין עוד מלבדו!
מאת : שרון פיי
© כל הזכויות שמורות לשרון פיי בלבד, כל העושה שימוש באמור לעיל עושה כן על דעת עצמו ובאחריותו המלאה.